Le texte Le vocabulaire Les révisions
Kilayim
Daf 30a
משנה: הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצַת אפיפיירות לֹא יָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר וְאִם הֵבִיא לֹא קִידֵּשׁ. וְאִם הוֹלֵךְ הֶחָדָשׁ אָסוּר. וְכֵן הַמַּדְלֶה עַל מִקְצַת אִילָן סְרָק. הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצַת אִילַן מַאֲכָל מוּתָּר לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר. וְאִם הוֹלֵךְ הֶחָדָשׁ יַחֲזִירֶנּוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶצֶל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מִכְּפַר עֲזִיז הַרְאֵהוּ גֶּפֶן שֶׁהוּא מוּדְלֶה עַל מִקְצַת תְּאֵינָה. אָמַר לוֹ מַה אֲנִי לְהָבִיא זֶרַע תַּחַת הַמּוֹתָר אָמַר לוֹ מוּתָּר. וְהַעֲלֵהוּ מִשָּׁם לְבֵית מְגִינַייָא וְהַרְאֵהוּ גֶּפֶן שֶׁהוּא מוּדְלֶה עַל מִקְצַת הַקּוֹרָה וְסַדַּן שֶׁל שִׁקְמָה וּבוֹ קוֹרוֹת הַרְבֶּה אָמַר לוֹ תַּחַת הַקּוֹרָה הַזּוֹ אָסוּר וְהַשְּׁאָר מוּתָּר. אֵי זֶהוּ אִילַן סְרָק כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵירוֹת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַכֹּל אִילַן סְרָק חוּץ מִן הַזַּיִת וּמִן הַתְּאֵינָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כֹּל שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ נוֹטְעִין שָׂדוֹת שְׁלֵימוֹת הֲרֵי זֶה אִילַן סְרָק.
Traduction
Celui qui amène (ou lie) un cep de vigne sur une partie d’un treillage epiforo'' (200)Selon le Aroukh, ce serait un arbre très fécond, comme dans (Is 10, 33). Voir, par contre, Mishna, (Kelim 17, 3). Voici la définition d'Hesychius: apophopa. C'est aussi le sens adopté par Benj. Musaphia. ne devra rien semer même au-dessus de la partie libre du treillage; si c’est déjà fait par inadvertance, il n’est pas nécessaire de brûler tout. Mais si le jeune cep s’est étendu et a rempli tout l’espace, il est interdit de tirer parti de la semence (se fût-elle fort peu développée). Il en est de même si l’on fait passer le cep sur une partie d’un arbre inculte (qui, par le contact avec le cep, s’annule et se confond avec lui). Reprise. Si l’on fait passer le cep sur une partie d’un arbre fruitier, il est permis de semer sous la partie restée libre; si le jeune cep s’étend ensuite plus loin, il n’y a qu’à le recourber en arrière. Lorsqu’il arriva à R. Josué d’aller auprès de R. Ismael au village d’Aziz, celui-ci lui montra un cep de vigne suspendu sur une partie d’un figuier et lui demanda: Puis-je semer au-dessous de la partie libre? Oui, répondit R. Josué (201)Car personne ne voudrait rendre inculte son figuier pour faire fructifier un cep de vigne.. De là, il le conduisit à Bet-Magania et lui montra un cep suspendu sur une partie d’une poutre, ou branche noueuse d’un sycomore, ayant beaucoup d’autres grosses branches (et lui demanda aussi comment il fallait agir): sous cette branche qui sert de base, lui répondit-il, c’est interdit, mais non sous les autres (202)Cet arbre, quoique de naissance sauvage, porte des fruits mangeables. Qu’appelle-t-on arbre sauvage (205)Quel arbre est annulé, par rapport à la vigne, lorsqu'il ne sert qu'à soutenir le cep?? Celui qui ne porte pas de fruits. R. Meir comprend sous cette désignation tous les arbres, sauf l’olivier et le figuier (206)Ce sont les deux seuls que l'on n'estime pas au-dessous de la vigne.. R. Yossé appelle ainsi toutes les espèces dont on ne plante pas des champs entiers (celles qui sont peu importantes).
Pnei Moshe non traduit
מתני' המדלה את הגפן על מקצת אפיפירות. הקנים והעצים עצמן שעושין מהן כעין שבכה הן הנקראין אפיפירות ואותה השבכה נקראת עריס שהיא עשויה כעין עריסה ומטה שהאשכלות ושריגי הגפנים נמשכין עליה וגוף הגפן הוא מודלה על אותן קנים האפיפירות ואם הדלה את הגפן על מקצת האפיפירות מהעריס ונשאר קצת העריס שאין עליו כלום אעפ''כ לא יביא לכתחילה זרע אל תחת המותר ואם הביא זרע לשם לא קידש:
ואם הלך החדש. שאח''כ גדלו הגפנים ונמשכו השריגין וסוככין על הזרעים אסור לקיימן וצריך לעקור הזרעים:
וכן המדלה על מקצת אילן סרק. שאינו עושה פירות כת''ק דמתני' דלקמן דינו ג''כ כדין אפיפירות כדמפרש בגמ' בהלכה דלקמן לפי שאילן סרק אדם מבטלו לגבי גפנו לעשות ממנו אפיפירות אבל אילן מאכל אין אדם מבטלו לעשותו אפיפירות לגפן ולפיכך תנינן לקמן דמותר להביא זרע אל תחת המותר:
מתני' המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל וכו'. כדמפרש טעמא בגמרא שאין אדם מבטטל אילן מאכל ע''ג גפנו כלומר לעשות את כולו אפיפירות לגפן:
ואם הלך החדש. שנמשכו העלין והשריגין אחר שזרע וסככו על הזרע יחזירנו לצד האחר שלא יהיה על פני הזרע:
עזיז. שם מקום:
א''ל מותר. שאין אדם מבטל תאנתו לגבי גפנו:
לבית מגינייא. שם מקום:
על מקצת הקורה. וסדן של שקמה היה ובו קורות הרבה שיוצאין ממנו שקמה הוא מין תאנה שגדל ביערים וחותכין מן האילן קורות לבנין:
א''ל תחת הקורה זו. שמודלה הגפן עליה אסור להביא זרע ותחת שאר הקורות מותר שהן בפ''ע ואין אדם מבטל כל השקמה מפני גפנו לפי שהוא אילן מאכל:
רמ''א הכל אילן סרק. לענין זה שאדם מבטל שאר האילנות מפני גפנו חוץ מן הזית ומן התאנה:
ר' יוסי אומר. דאף כל שאין כמוהו נוטעין שדות שלימות ממנו ה''ז אילן סרק לענין שבטל לגבי גפן והלכה כת''ק דדוקא אילן שאינו עושה פירות הוא דבטיל לגבי גפן:
הלכה: חִזְקִיָּה אָמַר מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה הִיא מַתְנִיתָא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה מַשְׁלִים אַרְבָּעָה נַחַת הוּא לָהּ. עַד הֵיכָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַד שֵׁשׁ אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי מָנָא אָֽזְלִית לְקֵיסָרִין וְשָֽׁמְעִית רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בַּר שַׁמַּי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בֶּן לָֽעְזָר אִם הָיוּ שְׁתֵּי פִּיפָּרוֹת מוּתָּר. אָמַר רִבִּי חִינְנָא וְתַנֵּי וּפַלִּיג אִם הָיָה דַרְכּוֹ לִפְסוֹעַ אָסוּר. וְתַנֵּי כֵן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אוֹמֵר אִם הָיָה דַרְכּוֹ לִפְסֹעַ בֵּין פִּיפּוֹר לְפִיפּוֹר כְּפִיפּוֹר אֶחָד הוּא.
Traduction
Selon R. Hiskia, la partie libre du treillage, dont parle cette Mishna, devra avoir de 3 à 4 palmes. Ainsi, s’il y a moins de 3 palmes, l’espace est considéré comme clos ou nul (il est interdit d’y semer); s’il y a de 3 à 4, il faudra compléter la distance de 4 palmes (en éloignant un peu le cep); enfin, à partir de 4 palmes, c’est la distance qui convient. Jusqu’où va l’espace interdit sous le treillage? R. Jacob bar Idi répond au nom de R. Simon b. Lakish que c’est 4 coudées; selon R. Aha ou R. Hinena au nom du même, c’est 6 coudées. R. Mena dit: je suis allé à Césarée et j’ai entendu dire par Yoshia bar Shemi au nom de Isaac bar Eliézer que, s’il y a 2 treillages, l’espace est permis au-dessous de l’intervalle qui les sépare. R. Hinena dit qu’une barayeta conteste cet avis, en établissant que cet intervalle même est interdit lorsque le propriétaire a l’habitude d’en tirer parti en y plaçant un petit espalier. En effet, dit R. Simon b. Eliézer, on a enseigné que si le propriétaire a l’habitude de joindre les 2 treillages, ils sont considérés comme un seul (et il est interdit de rien semer au-dessous de cet intervalle).
Pnei Moshe non traduit
גמ' משלשה ועד ארבעה היא מתניתא. הא דקתני ואם הביא אל תחת המותר לא קידש דוקא אם הוא יותר מג''ט מן אותו המקצת שהגפן מודלה עליה וכלומר דמה הוא דצריך התנא להשמיענו היינו מג''ט עד ארבעה רחוק מאותו מקצת מכאן ולהלן הדין דלא יביא זרע לשם ואם הביא לא קידש והא דקאמר אבתרה פחות מג' כסתום ואע''ג דמארבעה ולהלן ג''כ אסור ה''ק פחות מג' ודאי אסור הוא ואף בדיעבד אם הביא קידש דכל פחות מג' כלבוד וכסתום דמי אלא מג' ועד ארבעה הוא דקמ''ל דמשלים כלומר שאסור לו להביא זרע עד תשלום ארבעה טפחים רחוק מאותו מקצת ודינו כפחות מג' אף לענין דיעבד:
ארבעה נחת הוא לה. כלומר מארבעה טפחים ולהלן נחת הוא לה התנא דמתני' להשמיענו הדין דלכתחילה לא יביא זרע לשם ואם הביא לא קידש:
עד היכן. לא יביא זרע לשם:
עד ארבע אמות. דלענין לכתחילה עשאוהו כעריס ור' אחא קאמר דשמע בשם ר''ל עד שש אמות:
אזלית לקיסרין ושמעית. לזה הדין דלקמן מר' הושעיה וכו' בענין אפיפירות דמתני' שאם היו שתי פיפירות שהקנים חלוקין אלו מאלו ונראות כשתים אם הדלה הגפן על אחד מותר להביא זרע תחת האפיפירות השני ולא דיינינן ליה כמותר האפיפירות:
ותני. בחדא ברייתא דמייתי לקמיה ופליג על הא דר' יצתק בן אלעזר דלא מחלק מידי אלא דכך שנו אם היה דרכו לפסע בהליכה אחת בין פיפור לפיפור כדקתני כן בשם ר''ש בן אלעזר אם היה דרכו וכו' כפיפור אחד הוא ואע''ג דנראה כשתים ודיינינן ליה במותר האפיפירות של הא' ואסור לכתחילה להביא זרע גם תחת השני:
מַה בֵּין אִילַן סְרָק מַה בֵּין אִילַן מַאֲכָל. אָדָם מְבַטֵּל אִילַן סְרָק עַל גַּבֵּי גַפְנוֹ וְאֵין אָדָם מְבַטֵּל אִילַן מַאֲכָל עַל גַּבֵּי גַפְנוֹ.
Traduction
Pourquoi établir une distinction entre l’arbre inculte et l’arbre fruitier? Puisque l’on détruit volontiers un arbre inculte en faveur d’une vigne, il est interdit de semer au-dessous (la fusion est évidente), tandis que l’on ne détruit pas un arbre fruitier à cause de la vigne (il n’y a pas de confusion possible en ce cas; aussi, n’est-il pas interdit d’y semer).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה בין אילן סרק וכו'. כדפרישית במתני':
שְׁתֵּי גִינּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ הַתַּחְתּוֹנָה עֲשׂוּיָה כֶרֶם וְהָעֶלְיוֹנָה אֵינָהּ עֲשׂוּיָה כֶרֶם. זוֹרֵעַ אֶת הָעֶלְיוֹנָה עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ עַד לָאֲוֵיר עֲשָׂרָה. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא לֵית הָדָא אָֽמְרָה שִׁיפּוּעַ הַמַּדְרֵגָה כִלְמַטָּן. אָמַר לֵיהּ מִשּׁוּם זְרָעִין נוֹטִין לַאֲוֵיר הַכֶּרֶם. הָעֶלְיוֹנָה עֲשׂוּיָה כֶרֶם וְהַתַּחְתּוֹנָה אֵינָהּ עֲשׂוּיָה כֶרֶם זוֹרֵעַ אֶת הַתַּחְתּוֹנָה וְאֶת הַמַּדְרֵגָה עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְעִיקַּר הַגְּפָנִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֵית כָּאן לְעִיקַּר הַגְּפָנִים אֶלָּא לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה. כְּהָדָא דְּתַנֵּי שָׁרְשֵׁי פֵּיאָה הַנִּכְנָסִין לְתוֹךְ 30a אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבְּכֶרֶם. לְמַטָּה מִשְׁלוֹשָׁה טְפָחִים הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין.
Traduction
S’il y a 2 jardins superposés (198)Voir Tossefta sur ce chapitre., dont l’inférieur sert de vigne et dont le supérieur est vide, on peut ensemencer de verdure le supérieur, jusqu’à l’air ambiant de l’inférieur, à la distance de 10 palmes. R. Aboun bar R. Hiya demanda devant R. Zeira: cela ne prouve-t-il pas que la pente de la terrasse est considérée comme le bas? (pourquoi ne pas semer jusqu’à la limite de l’inférieur)? C’est que, fut-il répondu, les herbes de ces verdures, si elles étaient trop rapprochées, pourraient se pencher sur la vigne et produire une apparence de mélange. Si le jardin supérieur est une vigne et l’inférieur est vide, on peut ensemencer l’inférieur ainsi que la pente de terrain entre les 2 parties, jusqu’à ce qu’on touche à la racine des ceps. Toutefois, dit R. Yossé, il ne s’agit pas de toucher absolument aux ceps, mais de s’en tenir à distance de 3 palmes; car l’on a enseigné (199)Comp. Ci-dessus, (4, 4).: si les racines des plantes semées à l’angle d’un champ (séparément) entrent dans les 4 coudées consacrées à la vigne, elles ne sont permises que si elles pénètrent dans la terre à une distance de 3 palmes.
Pnei Moshe non traduit
שתי גינות זו ע''ג זו. תוספתא היא בפ''ג שקרקע עליונה גבוה עשרה מקרקע התחתונה כגון במדרגה:
זורע את העליונה. שאין שם כרם עד שהוא מגיע לאויר עשרה של התחתונה ובתוספתא גריס עד שמגיע לעיקר התחתונה והיינו הך דכל למטה מאויר עשרה כעיקר התחתונה דמיא:
לית הדא אמרה שיפוע המדרגה כלמטן. דמיא דהא אסור לזרוע בשפוע בתוך העשרה באויר התחתונה וקשיא להא דאמרינן לעיל דשיפוע המדרגה כלמעלן דמי:
א''ל. שאני הכא דטעמא דאסרו לזרוע בשיפוע מלמטה מעשרה משום שהזרעים שבשפוע נוטין העלין שלהן לאויר הכרם של התחתונה שאויר שלה שולטת עד עשרה אבל לענין צירוף כהאי דינא דלעיל כל שהוא בשיפוע המדרגה כמלמעלן דמיא:
העליונה. וסיפא דהתוספתא היא ואם העליונה היא שעשויה כרם ובתחתונה אין בה כרם זורע את התחתונה ואת שיפוע המדרגה דאין כאן זרעין נוטין ודאמרינן שיפוע המדרגה כלמעלן לענין צירוף הוא כדלעיל:
עד שמגיע לעיקר הגפנים. דהואיל והכרם למעלה הוא איכא הכירא וא''צ כאן הרחקה כדי עבודה:
לית כאן. סמי מכאן לעיקר הגפנים דסמוך לעיקרי הגפנים ודאי אסור לזרוע משום מראית העין אלא למטה מג''ט מהן הוא דמותר לזרוע ולא יותר בסמוך:
כהדא דתני. בתוספתא פ''ד והובא לעיל בכמה מקומות:
שרשי פאה. והוא צוה''פ סמוך לכרם שמותר לזרוע שם בלא הרחקה דהויא כמחיצה המפסקת ואם שרשי זרעים שבה יוצאין חוץ להפאה ונכנסין לתוך ד''א שבכרם אם הן למטה מג''ט בקרקע או מהכרם הרי אלו מותרין אבל כל שהוא פחות מג''ט לכרם ככרם דמיא והלכך כאן נמי צריך להרחיק הזרעים למטה מג''ט מעיקרי הגפנים:
Kilayim
Daf 30b
משנה: פִּיסְקֵי עָרִיס שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְעוֹד. וְכָל מִידּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים בַּכֶּרֶם אֵין בָּהֶן וְעוֹד חוּץ מִפִּיסְקֵי עָרִיס. אֵילּוּ הֵן פִּיסְקֵי עָרִיס עָרִיס שֶׁחָרֵב מֵאֶמְצַע וְנִשְׁתַּייְרוּ בוֹ חָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּן וְחָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּן אִם יֵשׁ שָׁם שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְעוֹד נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. עָרִיס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַכּוֹתֶל מִתּוֹךְ קֶרֶן וְכָלָה. נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הַקָּנִים הַיּוֹצְאִין מִן הֶעָרִיס חַס עֲלֵיהֶן לִפְסָקָן כְּנֶגְדָּן מוּתָּר. עֲשָׂאָן כְּדֵי שֶׁיְהַלֵּךְ בָּהֶו הֶחָדָשׁ אָסוּר. הָפֶּרַח הַיּוֹצֵא מִן הֶעָרִיס רוֹאִין אוֹתוֹ כִּילּוּ מְטוּטֶּלֶת תְּלוּיָה בוֹ כְּנֶגְדּוֹ אָסוּר. וְכֵן בְּדָלִית. הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה מֵאִילָן לְאִילָן תַּחְתֶּיהָ אָסוּר. סִיפְּקָהּ בְּחֶבֶל אוֹ בְגָמֵי תַּחַת הַסִּיפּוּק מוּתָּר. עֲשָׂאוֹ כְדֵי שֶׁיְהַלֵּךְ עָלָיו הֶחָדָשׁ אָסוּר.
Traduction
Pour les espaliers de vigne, il faut des morceaux ayant plus de 8 coudées. Quant aux mesures prescrites par les sages pour la vigne, elles n’ont pas besoins d’être dépassées, sauf pour l’espalier. On appelle pièce d’espalier: celui qui est brisé, au milieu, mais où il est resté de chaque côté au moins 5 ceps de vigne. S’il n’y a que 8 coudées, il est interdit d’ensemencer le terrain situé au-dessous; mais s’il y a plus de 8 coudées, on laisse libre l’espace nécessaire à la culture, et l’on ensemence le reste (207)Donc, pour l'espalier, on n'exige pas autant d'intervalle que pour la plate-bande dans une vigne.. Reprise. Pour l’espalier partant du coin, ou angle formé par 2 murs (212)S'il y a, par exemple, 5 ceps de vigne auprès d'un mur, sans l'occuper entièrement, qu'il y en ait trois sur un côté de l'angle et 2 de l'autre côté. et s’étendant plus loin, on laisse libre l’espace nécessaire à sa culture, (6 palmes), et l’on ensemence le reste. Selon R. Yossé, l’on ne peut rien y semer s’il ne reste pas 4 coudées (213)Voir ci-dessus, (5, 4).. Vis-à-vis des tiges qui dépassent l’espalier et que l’on n’a pas coupées par économie, il est permis de semer. Mais, si on les choisies plus longues, pour que le cep nouveau puisse s’y étendre, c’est interdit (l’intention est alors formelle). Quant aux pampres qui poussent hors de la vigne, on suppose qu’un fil à plomb y est attaché, et aussi loin qu’il irait (au-dessous), on ne peut rien semer. Il en est de même d’un cep tiré verticalement. Si l’on mène une branche d’arbre sur une autre pour s’y appuyer, c’est interdit au dessous d’elle; si on l’a attachée avec une corde ou un sarment, c’est permis sous le lien. Mais si cet appendice est fait pour que le cep nouveau puisse s’y étendre, c’est interdit (comme précédemment).
Pnei Moshe non traduit
מתני' פסקי עריס. מפרש לה לקמיה:
שמנה אמות ועוד. כלומר ועוד דבר מועט נוסף על ח' אמות הוא שיעור ההרחק בין פיסק לפיסק ומפרש בגמרא דהאי ועוד הוא טפח:
עריס שחרב מאמצעו. בגמרא מפרש לה כגון שהיו שם אחד עשר גפנים נטועות בצד הגדר ונפסקה וחרבה גפן האמצעית ונשתיירו בו חמש גפנים מכאן וחמש גפנים מכאן:
אם יש שמנה אמות. מצומצמות בין אלו חמש גפנים לבין האחרות שכנגדן לא יביא זרע לשם ואם יש ח' אמות ועוד נותנין לה כדי עבודתה ששה טפחי' לחמש גפנים שמכאן ושמכאן וזורע את המותר:
מתני' עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן. כגון שיש כאן שני כתלים זה כנגד זה וסמיכין זה לזה והגפנים נטועין בהקרן זוית ביניהן והעריס שהוא מה שמודלה על הכותל יוצא עם הכותל שמכאן ומכאן מתוך הקרן:
וכלה. והעריס הוא כלה שאין מן הקרן ולהלן עריס:
נותנין לו עבודתו. מעיקרי הגפנים כשיעור ההרחק וזורע במקום הכלה שאין שם ערים ואע''פ שהזרע הוא בין הכתלים וביניהן הוא העריס מותר לזרוע בין הכתלים הואיל והרחיק כשיעור:
ר' יוסי אומר אם אין שם ד''א. בין הכתלים לא יביא זרע ולטעמיה הוא דאזיל דס''ל ה''נ בגפן שהיא נטועה בגת ונקע לעל בפ''ה בהל''ד ובגמ' עביד צריכותא אליביה ואין הלכ' כר' יוסי:
מתני' הקנים היוצאין מן העריס. שבולטין לחוץ ולא הניחם להיות העלין והשריגין מתפשטין עליהן אלא מפני שחס עליהן לפסקן כדי שלא ישחית האפיפירות:
כנגדן מותר. מותר לזרוע תתתיהן כנגדן לפי שאינן נחשבין מן האפיפירות:
עשאן. אבל אם הניחם כדי שיהלך עליהם החדש מן השריגין והעלין שיוסיפו ויתגדלו אסור לזרוע תחתיהן דהרי הן מן האפיפירות:
הפרח היוצא מן העריס. מלשון הפרחה הגפן כלומר מה שבולט מן פרחי הגפן לחוץ מן העריס:
רואין אותו כאלו מטוטלת תלויה בו. מטולטלת הוא קו המשקולת שהבונים מורידין אותו על פני החומה לראות אם היא ישרה ומשערין כאן ג''כ כאלו המשקולת תלויה בו עד הארץ ואסור כנגדו לזרוע שם:
וכן הדין בדלית. גפן יחידית המודלית ע''ג כלונסות ויוצא הפרח חוץ לששה טפחים אסור לזרוע כנגדו:
המותח זמורה מאילן לאילן תתתיה אסור. אבל בהצדדין מכאן ומכאן מותר לזרוע:
ספקה בחבל או בגמי. שלא היתה הזמורה ארוכה שתגיע מאילן לאילן וקשר חבל או גמי בראשה כדי להאריך ויספיק לקשרו באילן:
תחת הסיפוק. היוצא מן הזמורה מותר לזרוע אבל אם עשה הסיפוק כדי שיהלך עליו החדש מן השריגין והעלין הרי הוא כאפיפירות ואסור לזרוע תחתיו:
הלכה: לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי זְעִירָא. דְּרִבִּי זְעִירָא אָמַר שְׁמוֹנֶה חוּץ מִמָּקוֹם כָּרְתִּין. פָּתַר לָהּ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְכָל שֶׁהוּא. וְלָמָּה לֹא תַנִיתָהּ וְלֹא תִיסְבּוֹר כְּהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל מִידּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים וְעוֹד טֶפַח וְהָהֵן רִיבָה צִיבְחַד לְפוּם כֵן לֹא תַנִיתָהּ.
Traduction
Est-ce que la Mishna, en disant: ''s’il n’y a que 8 coudées, il est interdit d’ensemencer le terrain situé au-dessous'', n’est pas en contradiction avec ce que R. Zeira a dit plus haut (5, 5) que la mesure des 8 coudées d’écart doit être prise en dehors de l’espace des racines? (N’y a-t-il pas ici forcément plus de 8 coudées, puisqu’en présence de 5 ceps, on compte par 2 ceps, 4 coudées = 8, en dehors du 5e cep médial)? Il se peut, fut-il répondu, qu’il ait voulu parler du cas où il y a un peu plus de 8 coudées ( même, en ce cas c’est interdit). Pourquoi la Mishna ne parle-t-elle pas de ce petit excédant? Pour que l’on ne suppose pas que ce petit excédant doit avoir la mesure prescrite par R. Yohanan, d’après lequel l’excédant de toute mesure légale doit avoir au moins un palme; or, comme le surplus dont il s’agit ici, est inférieur à un palme, on n’en parle pas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לית הדא פליגא על ר' זעירא. הא דקתני כל מדות שאמרו חכמים בכרם אין בהן ועוד וכי לא פליגא הא על דא''ר זעירא לעיל בפ''ד הלכה ח' גבי הא דתנן הנוטע את כרמו על ח' אמות מותר להביא זרע לשם וקאמר ר''ז עלה דשמנה שאמרו חוץ ממקום הכרתין והן הגפנים וא''כ צריך יותר משמנה אמות מתחלת שורה זו מהכרם לסוף שורה זו שכנגדה שאין מקום הגפנים מן החשבון וקשיא עליה ממתני' דידן דקתני דכל מדות שבכרם הן מצומצמות:
פתר לה. ר' זעירא להמתני' דפ''ד דהאי שמנה אמות דקתני התם לאו דוקא אלא שמנה אמות וכל שהוא:
ולמה לא תניתה. בהדיא שם שמנה אמות וכל שהוא ומשני וכי לא תסבור לההיא דא''ר יוחנן דכל מקום שאמרו חכמים ועוד שיעורו הוא טפח וההן דמתני' דפ''ד ריבה ציבחר שאינו צריך לרבות יותר על שמנה כ''א מעט כדאמרינן כל שהוא לפום כן לא תניתה התם בהדיא במתני' דלא תנינן אלא במקום דהאי ועוד יש בו איזה שיעור כדאמרן דעוד דכאן הוא טפח:
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי לָמָּה לֵי נָן אָֽמְרִין כָּל מִידּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים אֵין בָּהֶן וְעוֹד חוּץ מִפִּיסְקֵי עָרִיס. וְהָתַנִּינָן עֲשֶׂרֶת קַבִּין יְרוּשַׁלְמִייִם שֶׁהֵן שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנִין וְעֹדוּייָן. תַּמָּן לְמִידּוֹת וְכָאן לְאַמּוֹת. וְהָתַנִּינָן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשׁוּלָּם אוֹמֵר וְעוֹד קַב לְמֵאָה סְאָה שְׁתוּת לִמְדַּמֵּע. תַּמָּן לְמִידּוֹת וְכָאן לְאַמּוֹת. וְהָתַנִּינָן אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּבָא הַגִּינָּה וְהַקַּרְפֵּף שֶׁהִיא שִׁבְעִים וְשִׁיֵּרִיים עַל שִׁבְעִים וְשִׁיֵּרִיים. שְׁמוּאֵל אָמַר בִּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי אָמָּה שָׁנוּ.
Traduction
R. Yona demanda: pourquoi ne disons-nous pas que toutes les mesures prescrites par les sages sont précises, sans excédant, à l’exception des fragments d’espalier qui doivent la dépasser? (est-ce à dire qu’en attribuant cet excédant au seul présent cas, on ne le retrouve pas ailleurs)? Et cependant, l’on enseigne (208)Comp. (Terumot 4, 7). qu’en parlant de 10 cabs jérusalémites, on entend qu’ils aient plus de 6 dixièmes? (On retrouve donc ailleurs cet excédent)? Là, il s’agit de mesures de contenances (soit de liquides, soit de corps solides), et ici, de mesures de longueur ou coudées (ce qui est différent). Mais n’a-t-on pas enseigné (209)(Eruvin 2, 5). que, selon R. Juda bar Papa, le jardin et le potager ont en largeur comme en longueur 70 coudées et un excédant? (ne voit-on pas qu’il y a excédant même pour les mesures de longueur)? Là, remarque Samuel, l’excédant est de 2/3 de coudées, tandis qu’ici, il est d’un palme.
Pnei Moshe non traduit
למה לית אנן אמרין. כלומר דר' יונה מדייק לישנא דמתני' דקתני כל מדות שאמרו חכמים בכרם אין בהן ועוד ומפני מה אין אנן אמרין סתם כל מדות שאמרו חכמים אין בהן ועוד דהיכא אשכחן דתני ועוד ודמיא לשימורא דמתני':
והתנינן. ופריך הש''ס על דיוקיה דר' יונה והא אנן תנן בפ''ז דמנחות הנזירות היתה באה שתי ידות כמצה שבתודה שהיו ג' עשרונים ושליש לכל מין של ב' מינים שבלחמי נזירות וג' מינים שבמצה שבתודה הן ט''ו קבין ירושלמיות כדאמר התם לעיל ונמצאו לחמי נזירות הן עשרה קבין ירושלמיות שהן שש עשרונות ועודיין והעוד שלהן שהן שני שלישי עשרון לפי שלכל מין ג' עשרון ושליש כדאמרן אלמא דתנינן ועוד במתני' בעלמא והלכך איצטריך למיתני הכא בכרם:
תמן למידות. דברי ר' יונה הן וקאמר דלא דמיא להא דבמתני' דהתם במידות איירי והכא באמות איירינן ואכתי הוה מצי למיתני סתמא כל מדות דתנינן באמות אין בהן ועוד:
והתנינן. לקמן בפ''ד דתרומות תרומה עולה בא' ומאה ר' יהושע אומר במאה ועוד ועוד זה אין לו שיעור ר' יוסי בן משולם אומר ועוד הוא קב למאה סאה שהוא שתות למדומע לסאה תרומה שנפלה שהסאה היא ששה קבין וא''כ לר' יוסי בן משולם לא מצי למיתני הכא סתמא והשיב ר' יונה דגם ההיא דתרומות לא דמיא למתני' דתמן למידות וכאן לאמות:
והתנינן. בפרק שני דעירובין ר' יודה בן בבא אומר הגינה וכו' מטלטלין בתוכה ואם כן אשכחן באמות דתני לשיריים והשיב ר' יונה דאכתי לא דמיא למתני' דידן דהא אמר שמואל התם בשני שלישי אמה שנו לשיעור השיריים והאי ועוד דמתני' אינו אלא טפח כדאמרינן לעיל והוה מצי למיתני סתמא דכל מידות שאמרו אין בהן ועוד כהאי דפסקי עריס:
תַּמָּן תַּנִּינָן כָּל חֲמָתוֹת צְרוּרוֹת טְהוֹרוֹת חוּץ מִשֶּׁל עֲרָבִייִם. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר צְרוּר הַשָּׁעָה טְהוֹרוֹת צְרוּר עוֹלָם טְמֵאוֹת. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל חֲמָתוֹת צְרוּרוֹת טְהוֹרוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי מָחְלַף. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא כְּמַתְנִיתִין. אָמַר רִבִּי יוּדָן סֵימָנָא דְּכֵלִים כִּלְאַיִם דִּלֹכֵן מַה בֵּין צְרוּר עוֹלָם מַה בֵּין צְרוּר 30b שָׁעָה. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי צְרוּר עוֹלָם צָרִיךְ חִיתּוּךְ צְרוּר שָׁעָה אֵינוֹ צָרִיךְ חִיתּוּךְ.
Traduction
On a enseigné (203)Mishna, VIe partie, (Kelim 24, 4).: ''Toutes les outres que l’on a ficelées (pour boucher l’ouverture qui les maintenait pures), sont pures (le nœud devant être bientôt ouvert), excepté celles qui ont été liées par le nœud arabe (qui est difficile à défaire). Selon R. Meir, on considère comme pures celles qui sont liées par un nœud momentané; mais si c’est un nœud définitif, elles sont impures (204)En ce cas, la courroie servant au nœud est sacrifiée.. Enfin R. Yossé dit; ''toutes les outres liées restent pures''. D’après un autre enseignement, on dit l’inverse dans notre Mishna, selon R. Jacob bar Aha au nom de R. Yassa (le nœud définitif est pur, et le momentané est impur). Selon R. Judan, au contraire, on peut prendre pour ces outres le même signe mnémotechnique que pour les hétérogènes d’ici (de même qu’ici c’est interdit pour un arbre inculte que l’on détruit et permis pour l’arbre fruitier que l’on conserve, de même l’outre fermée par un nœud momentané est pure, et celle qui a un nœud définitif est impure); car s’il n’en était pas ainsi, on ne concevrait pas la distinction à établir entre le nœud définitif et le nœud momentané (donc, la courroie au 1er cas est comme perdue). Mais, chez R. Yanaï, on a expliqué qu’alors le nœud ne peut se détacher, et qu’il faut le couper, tandis que le nœud momentané est ouvert aisément (donc, la courroie n’est pas annulée de plein gré, comme ici pour l’arbre inculte.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ו דכלים:
כל חמתות צרורות. חמתות הן נודות ואם הן ניקבו נקב המוציאן מידי טומאתן וצרר וקשר הנקב:
טהורות. וקס''ד השתא דטעמ' משום ביטול הוא [שאינו] מבטל הקשר ועתיד להתירן לפיכך הן טהורות כמו שהיו לאחר שניקבו דת''ק ס''ל שאינו [מבטל] חוץ משל ערביים שהקשר שלהן אינו נוח להתיר:
צרור השע'. שאין הקשר אלא לפי שעה וצרור עולם שעשו להיות לקיום עולם ורבי יוסי ס''ל דכל חמתות צרורות טהורות ואף של ערביים לפי שאין אדם מבטל להקשר ועתיד הוא להתירן והיינו דקאמר עלה אית תניי תני ומחליף דברי ר''מ לר' יוסי ודברי ר' יוסי לר''מ כדתני ר' יעקב בר אחא:
כמתני'. כלומר שצריך לגרוס שם לפלוגתייהו כדתנינן במתני' דידן דר''מ הוא דס''ל שתולין אנו דמבטל אדם את הכל חוץ מדבר הפרטי כמו דס''ל במתני' דאת הכל הוא מבטל חוץ מהזית והתאנה וכן ס''ל נמי התם ולא מחלק בין צרור שעה לצרור עולם ור' יוסי דהתם הוא דס''ל לחלק כן כדס''ל במתני' דידן דכל שאינו עשוי ליטע ממנו שדות שלימות אדם מבטלו אבל אם עשוי הוא ליטע ממנו שדות שלימות אין אדם מבטלו וטעמא לפי שכל שהוא נטוע שדה שלימה אינו נמלך להיות חוזר בו וליטע שם מין אחר אלא מניחו כמו שהוא נטוע ולפיכך אינו מבטלו לגבי הגפן משא''כ במין שאין עשוי ליטע ממנו שדה שלימה נמלך הוא ומבטלו לגבי גפן וכן נמי התם ר' יוסי הוא דמחלק בין צרור שעה לפי שנמלך הוא ואינו מבטלו ועתיד להתירו והלכך הן טהורות ובין צרור שעשוי לעולם אינו נמלך ומבטלו והלכך הן טמאות:
א''ר יודן סימנא דכלים כלאים. כלומר וכן א''ר יודן שצריך להחליף שם ולשנות דברי ר''מ לר' יוסי ודברי ר''י לר''מ וסימנך מתני' דכלאים וכן צריך לגרוס במתני' דכלים כדאמרן:
דלא כן. כלומר דאלת''ה א''כ קשה לר''מ דהתם מה בין צרור עולם ומה בין צרור שעה הא איפכא שמעינן ליה מסבריה דמתני' דהכא:
דבי ר' ינאי אמרי. דלא היא וא''צ להחליף דבריהם במתני' דכלים דהתם טעמא אחרינא איכא ולאו משום ביטול הקשר נגעו בה אלא דר''מ ס''ל לחלק בין צרור עולם שהוא חזק וצריך חיתוך בסכין להתירו לפיכך אמרינן שעתיד לקיימו ואין כאן נקב וטמאות אבל צרור שעה שאינו חזק ואינו צריך חתוך תלינן שיתיר בקל הוא ולפיכך הן טהורות ור' יוסי דהתם ס''ל דלכל הקשרים תולין אנו שיתירן לפי שהקשר מצוי להתיר הוא ולפיכך כולן טהורות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source